שיפוץ מן היסוד והרחבה לבית  בן כ 20 שנה בסלעית.

זוג בשנות הכמעט 40 לחייהם – היא מתחום החינוך והוא מתחום הנדלן. יחד עם שלושת ילדיהם, עברו בתוך המושב מביתם בהרחבה למושב “הישן”.

הבית החדש חולש על כ- 300 מ”ר בנויים, במגרש בשטח של קצת יותר מדונם, והוא בן 4 מפלסים. (חדר משחקים במרתף, קומת כניסה ובה – חלל ציבורי רחב ידיים הכולל סלון, פינת אוכל ומטבח פתוח. קומת חדרי הילדים וחדר הרחצה שלהם ועליית גג ובה יחידת מאסטר מפנקת וחדר עבודה צמוד).

כבר בתחילת התהליך דובר על ה”חוץ” כקונספט עיצובי מרכזי בתכנון הבית. הכנסת החוץ אל תוך הבית, וחשיבותו של הטבע הפרוס לנגד עיני הדירים ואורחיהם העסיק אותנו מאוד לכל אורך תהליך העיצוב ומכאן גם הושקעו סכומים נכבדים בטיפול בגינה הגדולה, ברמת הנראות וגם ברמה הפונקציונאלית.. אזורי משחק, אירוח, מטבח חוץ וכיו”ב.

הושקעו סכומים לא מבוטלים בהגדלת המפתחים שפתחו את הבית אל הנוף ומסגרו אותו כ”תמונות חיות” ודינמיות המשליכות על הפנים. גם תכנית העמדת הריהוט בחלל תואמת כמובן את רוח הדברים.

סלעית נבנתה על הר ובשל תוואי השטח ההררי בה, הבתים בה בנויים על מדרון. הבית בנוי על קצה של צוק וזוכה לנוף טבעי “אינסופי” של טבע.

עוד מהכניסה, דרך דלת פיווט מברזל טבעי, שבצידה חלון זכוכית ענק, מתאפשרת הצצה לנוף הפתוח, שבקצה השני של הבית. חלל הבית מתגלה אט אט לנכנסים הביתה ועובר דרך שרותי האורחים וארון הכניסה מימין, גרם המדרגות המרכזי משמאל פינת האוכל במרכז והמטבח והסלון משני צדדיה. 

פגישות הפרוגרמה הולידו דרישה ליצור חלל גדול, מואר ורחב ידיים המתאים לאירוח של מבוגרים וילדים כאחד ומאפשר מרחב נוח  לתנועה זורמת. מנגד, בקשו בני הזוג להגדיר בתוך קומת הכניסה הגדולה אזורים קטנים, אינטימיים, המעודדים פעילות יחידנית ותרחישים שונים של ארוח. 

כך בחרנו לבנות את הספסל הארוך המלווה את קיר הסלון המרכזי, אשר כחלק מתרחישי הישיבה השונים, יחד עם נדנדת העץ, מזמין את הבאים להתכנס מסביב לקמין.

גם הפסנתר מוקם מתחת לגרם המדרגות (ולא במקום מרכזי בחלל הציבורי המשותף) ויצר פינה נישתית ואגבית במכוון, לנגינה. כך גם “פינת ההתארגנות” שלמרגלות המדרגות בקומת הכניסה המסמנת את המקום האחרון בו עוברים כשיוצאים את הבית ובו ספסל ומראה.

האתגר היה ליצר בתוך החלל הגדול, בעל התקרה הגבוהה והמפתחים הגדולים חלל ביתי משפחתי וחם…  בעלי הבית אהבו את רצפת הבטון ורצו להימנע מווילונות בחלל הציבורי, אך חששו מחלל מנוכר. נעשה שימוש בצבעוניות חמה של עץ, משטחי דמוי חלודה במטבח, הרבה ירוק וצמחייה, וטקסטיל בורדו חם, שחמם את הבטון הקר, שמאוד דומיננטי בקומת הכניסה. גם נדנדת העץ התלויה מכניסה אופי חמים ואפורמלי לחלל הגדול.

לדוגמא – הסלון ממוקם בחלל בעל תקרה בגובה 3.80 , ומפתחים גדולים וגבוהים – 3 מטר גובה. אלו, יחד עם רצפת הבטון היצוקה, קיר בגווני בטון תעלת המיזוג השחורה – עלולים  לשדר קור. אך הם חוברים יחד לטקסטיל החם, לספה המזמינה וסידור הישיבה העוטף ויוצרים חלל חמים ומזמין.

הצבעוניות המונוכרומטית יחד בשילוב העץ והירוק ממשיכה גם בקומת הילדים – בחדר הילדים המשלב גם הוא פרטי וינטג’ ובחדר הרחצה המונוכרומטי בשילוב נגרות עץ אלון.

קומת ההורים תוכננה ואופיינה במדויק לצרכיהם של בני הזוג. יחידת מאסטר חמימה ומפנקת, עם הרבה טקסטיל ועץ, וצבעוניות רכה עם נגיעות ורוד-ניוד, ארונות קיר גבוהים ועמוקים וחדר רחצה עם מקלחון זוגי מפנק.

בצמוד למאסטר ו”ברוח התקופה” נבנה גם חדר עבודה לבני הזוג שעובדים לעיתים מהבית. חדר העבודה אינו מנותק מהבית ולא בכדי נבנה עם קיר זכוכית המאפשר קשר עם הבית ונותן תחושת של מרחב גם בעליית הגג.

בנימה אישית:

הסביבה בה אדם חי, ביתו, משפיעה ומושפעת מ.. ועל אורח חייו, איכות חייו, ומהלכם. אחד האתגרים כמעצבת, הוא האיזון בין עולמם הפרטי של הדיירים לבין התכנון הפונקציונואלי והרצון לייצר סביבה הרמונית שאינה מתפשרת על ערכה העיצובי.

דאגו להביא את עולמכם הפנימי הביתה. השקיעו בכך מחשבה ורגש, דייקו את הבחירות, אך אל תתפשרו על האמירה האישית. זה מה שיהפוך את הבית ל”בית שלכם” יפיח בו חיים ויביא את היחודיות שלכם.

בבית בסלעית, תמונה מבית אמא (של הלקוחה), הגיעה עם הלקוחה כחלק מאוסף יצירות ששמרה אחרי שבית הוריה פונה (אמה נפטרה ואביה עבר לבית אחר). בתמונה רישום של אישה ערומה שוכבת עם גבה למתבונן. היה לי ברור כבר בהתחלה שהתמונה תתלה בחדר השינה. היא מוקמה מבחינתי במקום המדויק עבורה, לצד המיטה של הלקוחה, מעל ספסל. אחת הבחירות העדינות, המרגשות והאהובות עלי בבית.